יוסף פור נ' שליס אספקת ארוחות בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דבר

1.בפני תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב של הנתבעים עת שפרשו ממשא ומתן אשר התנהל בין הצדדים לשכירת מושכר שבבעלותו.

רקע

2.התובע הינו חוכר לדורות של חלקה בהוד השרון עליה בנוי מבנה דו קומתי ובו, בין היתר, אולם תעשיה בקומת הקרקע וסביבו חצרות (להלן: "המושכר"). עוד קודם לניהול מגע עם הנתבעים, השכיר התובע את האולם ומחצית שטח החצרות לחברת מזל טלה בע"מ (להלן: "מזל טלה").

3.ביום 14.2.10 הודיעה מזל טלה לתובע על כוונתה לעזוב את המושכר ובקשה לבצע חילוף שוכרים כאשר הנתבעת 1 תיכנס בנעליה בהתאם להסכמות שיתקבלו.

4.אין חולק, כי ביום 16.2.10 נשלח מכתב נוסף ובו הוברר כי השוכר החלופי יהיה הנתבעת 1 תוך ציון שם בעליה, הוא הנתבע 2, ולאחר ניהול משא ומתן קצר הודיעה הנתבעת 1 - ביום 11.3.10 - על הפסקת המשא ומתן מצדה.

5.לגרסת התובע, החל מיום 14.2.10, בו נערכה הפגישה הראשונה בין הצדדים, פתחו בניהול משא ומתן רציף וענייני לחתימת הסכם שכירות. כך, ביום 21.2.10 אישרה הנתבעת 1 את כוונתה לשכור את המושכר החל מיום 1.8.10; וביום 7.3.10 התבקש הנתבע 2 להעביר מסמכי התאגדות שונים לב"כ התובע. במשך תקופה קצרה נערכה חליפת טיוטות הסכם שכירות בין הצדדים תוך שהתובע קיבל את בקשותיה החריגות של הנתבעת 1 בעניין תקופת הסכם השכירות .

6.לטענת התובע, התנהלות הנתבעים עולה כדי חוסר תום לב במשא ומתן, ועל כן הוא מבקש לחייבם בתשלום פיצוי בגין נזקיו הן לאור הפסדיו בכריתת הסכם עם שוכר חלופי בתשלום שכירות חודשי נמוך משהוסכם עם הנתבעת 1 והן בגין תשלום שכ"ט מלא לעו"ד אשר הוציא במסגרת ניהול המשא ומתן וניסוח טיוטת הסכם. את נזקיו צמצם לגבול סמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות.

מנגד, טענו הנתבעים כי יש למחוק את התביעה כנגד הנתבעים 2-3 בהיות הנתבע 2 בעלים ומנהל של הנתבעת 1 אשר עתיד היה לחתום כערב לחובותיה בלבד, וכן בהיות הנתבעת 3 אשת הנתבע 2 הנעדרת זיקה לנתבעת 1.

לגופו של עניין טענו הנתבעים כי במהלך הפגישה הראשונה בין הצדדים – אשר נערכה בתחילת חודש פברואר 2010 - סוכם על מסגרת של לוח זמנים לחתימה על הסכם שכירות. לטענת הנתבע 2, אשר ניהל את המשא ומתן מטעם הנתבעת 1, הדבר הובהר לתובע באופן מפורש וזאת לאור הצורך של הנתבעת 1 בהכשרת והתאמת המושכר לצרכיה העסקיים.

חרף האמור, טיוטת הסכם שכירות הועברה לידי הנתבע 2 בחלוף שלושה שבועות ולאחר מתן תזכורות רבות מצדו. בפועל לא תאמה טיוטת ההסכם את המוסכם וכן מביקור שערך הנתבע 2 במושכר מצא כי קיימות חריגות בניה וכי שטח המושכר אינו כפי שהוצג בפניו.

כל האמור יצר אצל הנתבע 2 חוסר אמון בתובע ועל כן החליט כי יהיה זה נכון להפסיק את המשא ומתן בשלב זה ולהימנע מהתקשרות חוזית.

דיון

מעמדם של הנתבעים 2-3

7.טרם אדרש לגופה של טענת חוסר תום הלב יש להורות תחילה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

כאמור לעיל, הנתבע 2 הינו מנהל ובעל מניות בנתבעת 1 ועתיד היה לחתום כערב על הסכם השכירות. קל וחומר לגבי הנתבעת 3 אשר כל "חטאה" בהיותה אשת הנתבע 2 ואשר בשלב מוקדם מאד במשא ומתן עלתה אפשרות רחוקה כי תחתום כערבה נוספת. מיותר לציין כי בסופו של יום, בהעדר הסכם, לא חתמה הנתבעת 3 על ערבות כלל.

התובע נמנע מלהתייחס לעובדה כי הנתבעת 1 הינה חברה בעירבון מוגבל ובעלת אישיות משפטית נפרדת מבעליה. בהעדר הוכחה לקיומה של עילה המצדיקה הרמתו של מסך ההתאגדות, אין לתובע עילה כלפי הנתבע 2. וודאי שהדברים נכונים כלפי הנתבעת 3 אשר אין לה כל מעמד – בין אם כבעלים ובין אם כנושאת משרה – בנתבעת 1.

חוסר תום לב במשא ומתן

8.על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, נקבע כי: